מכתב מקוראת

בגיל 67, שמתי לב שאני מתחבאת כבר חמש עשרה שנה בשורה האחורית של כל תמונה

מעולם לא כתבתי משהו כזה, וכמעט לא כתבתי גם עכשיו, כי זה מרגיש דבר מוזר להודות בו בפומבי. אבל כבר סיפרתי את הסיפור למספיק חברות, אז לכתוב אותו נראה קל יותר מלספר אותו שוב.

בחודש שעבר הבן שלי הכין מצגת למסיבת הפרישה של אבא שלו. ארבעים שנה של תמונות, הכל על הקיר. ושם הייתי אני, כמעט בכל אחת מהן, חצי מאחורי מישהו, או מחזיקה כוס, או קרדיגן, או תיק מול הבטן. תמיד משהו מוחזק מולי.

לא החלטתי לעשות את זה. פשוט לאט לאט התחלתי להתלבש כדי להתחבא.

אף אחד לא מזהיר אותך שזה מגיע. הגוף משתנה אחרי גיל מסוים, האמצע מתרכך, החלק העליון של הזרועות כבר לא מה שהיה, ובלי באמת להתכוון את מתחילה לשלוח יד לחולצה הכהה והרפויה, לקרדיגן ביולי, לכל דבר שמחליק מעל החלקים שאת מעדיפה לא לחשוב עליהם.

ואז אחותי הופיעה בשמלה פרחונית

זה היה באירוע משפחתי בגינה, ולא הצלחתי להפסיק להסתכל עליה. לא על הבטן שלה. על השמלה.

היא סיפרה לי שקוראים לה ג'ורג'ינה, מבוטיק רונית ונועה תל אביב, בוטיק משפחתי קטן, ושהטריק הוא הקפלים לאורך החזית. הם נופלים הרחק מהבטן במקום להידבק אליה, כך שהם מחליקים בדיוק מעל האזור שאת מודעת אליו. יש לה שרוולים קטנים אמיתיים שמכסים את החלק העליון של הזרועות, והיא יורדת עד אמצע השוק. שום דבר מסובך. פשוט שמלה שמישהו חשב עליה.

הזמנתי את הפרחונית האדומה עוד באותו ערב, לפני שאספיק לשכנע את עצמי לוותר. זה הדפס פרחי בר רך, כמו ציור, פרגים ודגניות וחרציות צהובות קטנות, על רקע קרם. שום דבר צעקני. פשוט יפה.

מה שקרה בבריתה

לבשתי אותה בפעם הראשונה לבריתה של הנינה שלי.

שני אנשים שאלו אותי מאיפה היא עוד לפני שהתיישבנו. אבל זה לא החלק שנשאר איתי.

החלק שנשאר איתי הוא שכשהבת שלי הרימה את הטלפון לצלם, לא שלחתי יד לשום דבר להחזיק מולי. לא נעמדתי מאחורי אף אחד. פשוט עמדתי שם, בתמונה, מקדימה, בשמלה שאני אוהבת.

מאז לבשתי אותה יותר פעמים ממה שאני מסוגלת לספור. לבריתה, בגינה, לסידורים, לארוחת צהריים בחוץ. היא נהייתה בשקט הדבר שאני שולחת אליו יד.

שלושה דברים שלמדתי מאז

אחת. הקפלים עושים את העבודה. הם נופלים מקצת מתחת לחזה ומרחפים הרחק מהגוף מעל האמצע, כך שהבד אף פעם לא נדבק איפה שאת לא רוצה. את מרגישה מכוסה בלי להרגיש עטופה באוהל.

שתיים. השרוולים חשובים יותר ממה שציפיתי. הם קצרים, אבל הם מכסים את החלק העליון של הזרועות, שבשביל הרבה מאיתנו זה ההבדל בין ללבוש שמלה ובין לא.

שלוש. המידות שקולות. היא קיימת מ-S ועד 5XL ומגיעה בארבעה הדפסים פרחוניים שונים, אז יש גרסה שלה כמעט לכל אחת. אני כבר שמתי עין על הכחולה.

לגבי המחיר

אהיה כנה, המחיר עורר בי חשד יותר מכל דבר אחר.

הג'ורג'ינה עולה ₪159.90. היא עלתה ₪450.

המחשבה הראשונה שלי הייתה שחייב להיות פה קאץ', כי אפשר לשלם הרבה יותר מזה בקניון על משהו שנראה מקסים על הקולב ונורא עלייך.

לא מצאתי קאץ'. זה בוטיק קטן שמוכר ישירות, והם עושים עכשיו מבצע מעבר, הבוטיק עובר למקום גדול יותר והם מפנים את הקולקציה לפני המעבר. קראתי את הביקורות לפני שהזמנתי, כמו שאני מניחה שאת עושה עכשיו. קצת יותר משלוש מאות, על 4.2 כוכבים. לא החמש המושלמות והחשודות שרואים באתרים מסוימים, שאם כבר, דווקא גרמו לי לסמוך עליהם יותר.

מה שהייתי אומרת לך אם היינו חברות

אם היינו שותות יחד כוס קפה והיית שואלת אותי, זה מה שהייתי אומרת.

אם בשנים האחרונות מצאת את עצמך בשקט נעמדת בשורה האחורית של תמונות, מחזיקה משהו מולך, מתלבשת כדי לא להיראות, שווה לך עשר דקות של ערב אחד להיכנס ולהסתכל.

לא כי שמלה מתקנת משהו. היא לא. אבל יש דבר קטן ושקט בלהיות מוכנה להיות שוב בתמונה, ואני שכחתי איך זה מרגיש.

המבצע רץ עכשיו, והמידות האמצעיות נגמרות ראשונות, אז אם שלך עוד שם, לא הייתי מחכה.

אני עומדת מקדימה בתמונות עכשיו. זה לקח רק שמלה אחת, ובערך חמש עשרה שנה.

תמר